חסידות על שמואל ב ו:יד

ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' כו'. (שמואל ב' ו, יד) להבין מהו בכל עוז. הנה נקדים מה שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים כב:) בשמעון העמסוני שהגיע לאת ה' אלקיך תירא, פירש. וידוע קושית מהרש"א למה לא פידש מאת דואהבת כו'. (דברים ו, ה) אך להבין ענין מהות האהבה לה'. הנה לכאודה יפלא איך שייך שבשר ודם שפל ערך כמוהו יאהוב להבורא ברוך הוא אשר לית מחשבה תפיסא ביה כו', ואין שיעור וקץ לגדולתו והדר גאונו, הלא ענין אהבה לא שייך אלא להשוים ודומים בערכם. אך ענין אהבת הבורא הוא כך, כי ידוע כי ישראל עלו במחשבה וכמו שנאמר (שמות ד, כד) בני בכורי כו', וכל אחד ואחד יש לו חלק אלוה ממעל, לכן ביכולתם להשיג גדולת הבורא ברוך הוא כבן המחפש בגנזי אביו. והנה כאשר מסתכלים ומתבוננים בגדולת הבורא ברוך הוא איך שהוא עיקרא ושרשא דכל עלמין וסובב וממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה, וכל העולמות בטילים לפניו כי קמיה כו'. הנה מרוב השגת גדולת הבורא ברוך הוא נתעורר לבו נכספה וגם כלתה נפשו ובוער כאש תשוקתו באהבת אמת ולהתקרב לה' תמיד שלא יהיה נבדל ממנו ולא יתרחק ולא יפרד ממנו, דק יהיה תמיד דבוק אצלו שיראה גדולתו ורוממתו והדר גאונו. ונמצא אהבתו הוא שיהיה הוא תמיד אצל הבורא ברוך הוא, דהיינו שלא יפרד ממנו רגע אחד ושפיר שייך את אצל ואהבת, דהיינו שיצונו שיהיה תמיד דבוק להבורא ברוך הוא. אבל ענין היראה הוא ביטול עצמותו לפני עצמות הבורא ברוך הוא ואיך שייך את, אחר שהוא העדר הרגשת עצמותו וביטול במציאות לפני עצמות הבורא ברוך הוא. ומתורץ בזה קושיות המהרש"א:

והנה ידוע בעבודת הצדיקים שעולין במעלת המדריגות מדריגה אחר מדריגה הוא על ידי בחינת דצוא ושוב, שענין הרצוא, הוא בחינת כלות נפשם לה' ביראה עילאה בחינת ביטול במציאות. ובחינת השוב, הוא שחוזר אל עצמותו, היינו מה שנשבר לבו בקרבו ויודע שפלות ערכו ומזה נתמרמר לבו וכל מה שנשבר לבו בקרבו ביותר בבחינת שוב כן תתרבה ותתגדל אחר כך בחינת הרצוא, להיות כלתה וגם נכספה נפשו להעלות לה' בבחינת ביטול במציאות ומתענג תענוג גדול מנועם זיו אור וחיות ה' השופע עליו, כי ידוע שתענוג תמידי כו'. וזהו מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים טז, ו) חבלים נפלו לי בנעימים, פירוש חבלים, היינו מה שנשבר לבו ונופל במרירות הוא בנעימים, רוצה לומר שאחר כך מתענג בנעימות עריבות מתיקות ידידות יראת ה', כי כלתה וגם נכספה נפשו לעלות בתשוקה נפלאה לעלות לפני ה'. וזהו פירוש הפסוק (שמואל ב' ו, יד) ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה', כי דוד היה בבחינת ביטול לפני ה' ביראה עילאה בבחינת ביטול במציאות ולכן היה מכרכר בכל עוז, היינו שהיה לו כלות הנפש וביטול במציאות אשר יצא מהכלי שלו וכל זה היה מחמת שהוא לפני ה' והבן: